סלובניה, קרואטיה וונציה - חלק שני

סלובניה היפה

יום שבת 4 באוגוסט 2018
את היום הרביעי של הטיול שלנו החלטנו לפתוח בראפטינג בבובץ׳ (Bovec). ראפטינג על נהר הסוצ׳ה הוא אטרקציה מאוד פופולרית בסלובניה. הנהר כל כך יפה והמים שבו כל כך צלולים, שניתן אפילו לשתות ממנו. אני מודה - המים הכי טעימים שטעמתי בחיי.
אחרי שעברתי על הפורומים השונים הממליצים על חברות הראפטינג החלטנו להזמין דרך חברת Bovec raftting. דווקא עליהם לא שמענו הרבה אבל האתר שלהם היה מאוד נוח לעומת אתרים אחרים. הזמנו לשעה 13:00 וקיבלנו אישור על קבלת ההזמנה.
מה שלא ידענו הוא שצריך לחכות שהחברה תחזור אלינו ותאשר סופית את ההזמנה ולכן רצוי להזמין יומיים מראש ולא ערב קודם. כשהגענו לבובץ׳ בסביבות 12:30 התברר לנו שלא קיבלנו את האישור הסופי.
רגע קטן של אכזבה...ורגע קטן של חשיבה איפה אני עכשיו משלבת את הראפטינג ביום אחר בטיול שלנו...אבל תוך כמה דקות הם סידרו שנוכל להצטרף לקבוצה של שעה 13:00 על ידי זה שהוסיפו מדריך. הם היו ממש נחמדים.
עוברים תדריך קצר, מקבלים את הלבוש הכולל חליפה, קסדה, נעליים ואפוד הצלה ויוצאים לדרך. נסיעה קצרה באוטובוס הביאה אותנו למקום ממנו התחלנו את הראפטינג.
חייבת לציין שרק להיכנס לחליפה הזו היה אתגר רציני ביותר, לרגעים חשבתי שהמשימה בלתי אפשרית (-:
המדריך שלנו היה יעקב, בחור מקסים שכנראה פגש לא מעט ישראלים בחייו. הוא שאל אם עשינו בעבר ראפטינג. עוד לא הספקתי לענות והוא מייד ציין שראפטינג בירדן לא נחשב.... אז לא עשינו!
הוא גם למד כמה מילים בעברית מהתיירים הרבים שמגיעים מישראל כמובן. הכי אהבתי כשהיה אומר ״אמא קדימה״. זה תמיד הצחיק אותי. 
זה היה יום חם אבל טמפרטורת המים היתה כל כך נמוכה שרק קיוויתי שלא אפול למים.
יצאנו לדרך...

 

 

 

 

הראפטינג עצמו היה כשעתיים, סך הכול 3 שעות אם מחשיבים את הנסיעה מהמשרד לנקודת הראפטינג והחזרה. בסיום, כיבדו אותנו בסוכריות ושתייה (אלכוהול למה לא).
אחרי פעילות ספורטיבית שכזו חייבים לאכול.
עצרנו בעיירה בובץ׳ (שהיא עיירה מקסימה בפני עצמה) במסעדה שנקראת Lanti vrt. מאוד נהננו מהאוכל, יש שפע אפשרויות ללא גלוטן מפיצות, פסטות ועד צ׳יפס ללא גלוטן. כולם היו מאוד נחמדים ושמחו לעזור והמלצרית אף ידעה עברית.

משם המשכנו אל עבר מפל קוז׳יאק בקובאריד. אל המפל מגיעים דרך השילוט לקמפינג קורן.
מסלול ההליכה למפל קוז׳יאק הוא פשוט יפהפה. עוברים דרך גשר תלוי ומתנדנד מעל נהר הסוצ׳ה, שאורכו 52 מטר. ההליכה מהגשר למפל קלה ואורכת בערך שעה הלוך חזור. רוב הדרך מוצל ועוברים מעל גשרוני עץ, מעל גובה לא רב ללא מעקה. בדרך אפשר לעצור ולהשתכשך מעט במים, הנאה מובטחת לילדים.

 

אחרי שחזרנו לאוטו התחלנו לעשות את דרכנו חזרה לבלד. 
הדרך חזרה היתה נסיעה מפרכת בדרך ארוכה ומפותלת. יש המון דרכים פתלתלות בסלובוניה שכדאי להצטייד בהן בשקיות הקאה לרגישים שביננו.
בינתיים התחיל כבר להחשיך ושמנו לב שנורת הדלק דולקת. מבחינתי עוד רגע נעצרים לישון באמצע היער, אבל אורי מייד הרגיע שברגע שנורת הדלק דולקת יש בערך עוד 80 ק״מ שבהם האוטו ימשיך לנסוע. כל שנותר לי הוא להאמין ולקוות...
עברה לה עוד שעה וחושך מוחלט כבר היה מסביבנו. מדיי פעם מבליחה לה מכונית במעלה הכביש או במורד הכביש. מי המשוגע שיעצור לנו...
מרחוק יכולנו לראות את בוהיני ושמחנו שאוטוטו אנחנו מגיעים לציביליזציה ויהיה אפשר לתדלק בכייף. האמת שהצלחנו להגיע לתחנת הדלק, אבל תחנת הדלק נסגרה כבר בשעה 20:00. אבוי!!!
המשכנו מחוסר ברירה לכיוון בלד, מרחק של 25 דקות בערך ושם תדלקנו. אנחת רווחה.
חזרנו לצימר המקסים שלנו עייפים ושם חיכתה לנו הפתעה משמחת מבעלי הדירה המקסימים שלנו.
בפתח דלת החדר חיכה לנו בקבוק מיץ ועוגיות בראוניז ללא גלוטן שבעלת הדירה אפתה במיוחד לעומר שלנו. לצד כל אלו היה גם מכתב מרגש. כמה שמחנו!

יום ראשון 5 באוגוסט 2018
את היום החמישי של הטיול שלנו החלטנו לבלות בשמורת לוגרסקה דולינה. שמעתי וקראתי המון המלצות על המקום ועל כך שאסור לפספס את השמורה בטיול בסלובניה. היא נחשבת לאחד מאתרי הטבע היפים ביותר בסלובניה. העמק נוצר על ידי קרחון שאורכו 7 ק״מ ורוחבו 250 מ׳ והוא מוקף במפלים והרים.
מאחר ולנו בבלד, הנסיעה ללוגרסקה דולינה היתה נסיעה לא קצרה בכלל, כשעתיים וחצי.
השמורה מרוחקת מעט מהאזור המתוייר בסלובניה, מה שעושה אותה ריקה יחסית מתיירים ומעצים את היופי שלה.
הדרך אליה ארוכה ומפותלת... עשינו עצירה לכמה דקות. בר לא הרגיש טוב (הזכרתי כבר שקיות הקאה?!)

התחלנו את הטיול בשמורה איך לא במפל נוסף - מפל רינקה. מפל רינקה נחשב למפל הגבוה ביותר בסלובניה וגובהו 90 מ׳. אל המפל מגיעים בהליכה לא ארוכה אך בעליה, שמתחילה ממגרש החניה. בסוף לאחר מאמץ לא גדול מגיעים למפל.
זה הזמן להתנתק מהווי פיי ולהתחבר אחד לשני...
דרך אגב ליד המפל יש בית קפה קטנטן לאלו מאיתנו שרוצים קרטיב, מאפה, משקה קר או קפה. חוץ משתיה אין מענה ללא גלוטן אז וויתרנו על התענוג. 

 

אחר שסימנו ווי על המפל הגדול ביותר בסלובניה החלטנו לטייל מעט בשמורה היפה, שהמראות בה שונים ממה שראינו עד כה. 
תשפטו לפי התמונות...

 

את הדרך חזרה לבלד מהשמורה עשינו דרך הכביש הפאנורמי. הכביש הפאנורמי זה מסלול מעגלי בכביש המשקיף על כל העמק ועובר בין חוות ושדות. לאורך הכביש יש נקודות עצירה בהן תצפית נפלאה על העמק. בנקודות העצירה יש תמיד פסל של דרקון - הסמל של סלובניה.
שוב לא לשכוח שהמסלול צר ומפותל.

זה היה יום מפרך מאוד... סה״כ 4 שעות פלוס של נסיעה הלוך חזור, הנופים היו קסומים אבל אולי מומלץ ללון לילה באזור.
כפיצוי החלטנו לנצל את התיאבון שלנו לעוגת הקרם שניט המפורסמת בבלד.
בסלובניה לא מתהדרים בכך שהמציאו את עוגת הקרמשניט אבל לטענתם בבלד עוגת הקרמשניט היא הטובה בעולם. אז החלטנו לבדוק את זה...
יש כל כך הרבה אפשרויות עליהן ממליצים בפורומים שונים. אנחנו החלטנו לטעום את עוגת הקרמשניט בקונדיטוריית zima. העוגה עם גלוטן (סליחה עומר) אבל יש שם שתי עוגות, האחת שוקולד והשניה תות אני חושבת המתאימות לצליאקים וגם מבחר גדול של גלידות.

לסיכום, אף פעם לא הבנתי איך אוכלים עוגת קרמשניט. 
נגיעה קטנה עם המזלג ונעמד לו קיר של בצק עלים (-:
נחמד לא יותר מזה.
בהמשך השבוע מצפים לנו רכבת המכוניות, נקיק טולמין, מגלשות הרים ולובליאנה היפה.
כל זאת בפוסט הבא של סלובניה, קרואטיה וונציה - חלק שלישי
תמשיכו לעקוב...